פסק-דין בתיק עת"מ 35857-10-11

1.         בפני עתירה לביטול החלטת ועדת הערר מיום 8.9.11 בתיק ערר 232/11 ו- 224/11 לפיה נדחה ערר העותרים ונקבע כי המשיבה 3 (להלן - "המשיבה") רשאית להקים ממ"ד במיקום שאושר לה על ידי המשיבה 2 (להלן - "הועדה המקומית").

בעתירה מבוקש לבטל את החלטת ועדת הערר ולקבוע כי למשיבה הזכות להקים ממ"ד בדירתה אך ורק במרווח האחורי של המגרש וללא חריגה למרווח הצידי.

העובדות בתמצית

2.         המשיבה  3 היא בעלת הזכויות בדירת מגורים בבניין דירות ברח' הכלניות 6, חלקה 98, גוש 10908 בחיפה. העותרים מתגוררים בסמיכות לדירת המשיבה.

המשיבה הגישה ביחד עם דיירים אחרים בבניין בקשה להיתר בניה לממ"ד וחניות. הועדה המקומית אישרה את הבקשה והעניקה למשיבה היתר בתנאים.

3.         על החלטה זו הגישו העותרים ערר לועדת הערר המחוזית שמספרו 368/10.

ביום 30.12.10 לאחר שועדת הערר ערכה ביקור במקום, החליטה לקבל את הערר באופן חלקי. לעניינו רלוונטית קביעת ועדת הערר אשר התייחסה למיקומו של הממ"ד הצפוני כדלקמן:

" יש להתיר את בנייתו של הממ"ד הצפוני, כאשר הוא נמצא כהמשך הבניין בצידו האחורי, כפי שהוצע על ידי המשיבה, ובלבד שהמרחק מגבול המגרש לא יקטן בו על 2.4 מ'" (סעיף 41 להחלטה) (להלן - "ההחלטה הראשונה").

על החלטה זו לא הוגשה עתירה על ידי מי מהצדדים והיא הפכה לחלוטה.

4.         בעקבות ההחלטה הראשונה הגישה המשיבה בקשה נוספת לוועדה המקומית לקבלת היתר בניה לבניית הממ"ד, מותאמת להוראות ועדת הערר. הועדה המקומית אישרה את הבקשה בתנאים וציינה כי מדובר ביישום החלטתה הראשונה של ועדת הערר.

5.         על החלטת הועדה המקומית להעניק למשיבה את ההיתר, הוגשו שני עררים: 232/11 ערר של בעלות הדירות מעל המשיבה שטענו שהמיקום המאושר החדש של הממ"ד אינו תואם את ההחלטה הראשונה של ועדת הערר ויקשה עליהן מאוד לבנות ממד"ים משלהן על הממ"ד של המשיבה, בעתיד. הערר השני, 224/11 הוגש על ידי העותרים, הטוענים כי החלטת ועדת הערר הראשונה הייתה לאפשר בניה לאחור ולא למרווח הצידי של הבניין. הועדה דנה בעררים ודחתה את שניהם וקבעה בין היתר כי  החלטת הועדה המקומית להעניק למשיבה  היתר לבניית הממ"ד תואמת את המיקום שנקבע על ידה, בהחלטתה הראשונה (להלן - "ההחלטה השנייה").

על החלטה זו מונחת העתירה שלפנינו.

טענות הצדדים

6.         טענתם העיקרית של העותרים היא כי ההחלטה השנייה של ועדת הערר אינה תואמת את החלטתה הראשונה בעניין מיקום הממ"ד, ואף עומדת בסתירה לה, ולפיכך יש להורות על ביטולה. לטענתם, בהתאם להחלטה הראשונה נקבע כי מיקום הממ"ד יהיה בחזית האחורית בהמשך לבניין הקיים וללא חריגה למרווח הצידי, בעוד שעל פי ההחלטה השנייה אישרה הועדה את מיקום הממ"ד במרווח הצידי האחורי של הבניין.

העותרים מוסיפים וטוענים כי אמנם רשות מנהלית רשאית לחזור ולדון בהחלטות קודמות שלה ולשנותן, ואולם כל שינוי החלטה כפוף לעקרונות יסוד המשפט המנהלי, דהיינו, שהשינוי ייעשה מתוך נימוקים כבדי משקל. לטענת העותרים, במקרה זה, לא נימקה ועדת הערר את השינוי בהחלטתה.

העותרים טוענים עוד כי ההחלטה הראשונה התקבלה מיד לאחר שהוועדה ערכה סיור במקום והתרשמה מהפגיעה שתיגרם לעותרים באם ייבנה הממ"ד במרווח הצידי. לעומת זאת, ההחלטה השנייה התקבלה לאחר שחלפה כשנה מהביקור במקום, כשתמונת המצב אינה עומדת לנגד עיני הוועדה. לאור כל האמור, יש, לטענת העותרים, להורות על ביטול ההחלטה השנייה.

7.         המשיבות 4 ו-5 תומכות בטענות העותרים.

8.         המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות וכי ההחלטה השנייה תואמת לחלוטין את ההחלטה הראשונה אשר במסגרתה, אימצה הועדה את מיקום הממ"ד כפי שהוצע על ידי המשיבה בתשריט שהגישה לעיון הועדה (להלן - "התשריט"), ולפיכך לא נפל כל דופי בהחלטה השנייה.

תשובת העותרים